ויחי עד אל-נא תקברני במצרים. 

מוצש"ק פרשת, אל-נא תקברני במצרים, תשע"ד

יעקב מבקש מיוסף, בנו, אל-נא תקברני במצרים.יעקב מבקש מבנו יוסף, לאחר מותי אל תקברני במצרים אלא  ושכבתי, עם-אבתי, ונשאתני ממצרים, וקברתני בקברתם.

שואל הזהר, כיצד מבקש יעקב, להיקבר בא"י לאחר מותו וכיצד נענה לא יוסף.הרי אומר ירמיה הנביא, אומר הקב"ה ותבאו ותטמאו את-ארצי.

מסביר הרב קוק, האדם במותו הינו מתרוקן מציורי עולם חיותו.בהיותו ריק,  מתמלא הוא מילוי רוחני, ציורים חדשים, ממקום היות מיתתו.בהיות מקום מיתתו חו"ל, הרי ציורים הבאים בו הינם ציורי חו"ל, ציורים אשר אינם כדאיים שכן רק אוירא דארץ ישראל מחכים.שכן כך הציורים הבאים בו,לאחר מיתתו בחו"ל, אינם בטהרה.כיוון שכך בהיקברו בארץ ישראל, הרי הוא מטמאה.

עונה, הרב קוק,יעקב, לא מת,יעקב לא מת מהבחינה שנפשו אינה צריכה ציורים חדשים.דבקותו של יעקב בכל פעולותיו, יצרו את כל מהותו לקודש קדשים.במקום זה, קודש קדשים, אין ריקנות וממילא אין צורך בציורים חדשים, ציורים המטמאים.

האדם בחייו תמיד שואף למדרגה רוחנית גבוהה יותר.האדם  מעלה את רוחו, עליו להעלות בדרגות רוחניות גם את בשרו, מהות עשיתו וחייו.

ר' נחמן אומר " וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה בבחינת: "ומבשרך לא תתעלם".

אומר ר' נחמן, האדם צריך להראות לגוף מכל השגה רוחנית אותה הוא משיג.מטרתה של צורך זה, האדם בידוע שיגיע לעיתות בהם יפול ממדרגתו הגבוהה אליה הגיע, נפילה זו הינה עד למקום בו יש מי שיעצור וימנע המשך הנפילה.המקום הנמוך ביותר, המקום אשר בו תעצר הנפילה הינה גופו של האדם.בהיות גופו של האדם רחוק מאוד מרוחניות נפשו אזי הנפילה תהיה קשה עד מאוד.האדם צריך לשתף הגוף בעליה הרוחנית של נפשו, כך הגוף יהיה סמוך יותר לנפש.בהיפול הנפש הרי תהיה הנפילה קטנה יותר וממנה יכול לקום, בבחינת  כי שבע, יפול צדיק וקם.נפילה שכזו ברת קימה הינה.אלו דברים הנוגעים לחיי האדם.

במיתתו של האדם, כפי שאומר הרב קוק, במיתתו מתרוקן האדם מציורי חייו והינו נדרש לציורים חדשים, ציורים אשר יש וטומאה בם.

ע"מ להגיע למדרגה אשר בה ציורי חייו לא ייעלמו, במותו, ויהיה נצרך לציורים חדשים, על האדם להיות במצב שרוחו ונשמתו, מהות ענינו בעולם, כל פעולותיו הנפשיים והגופניים אחד הם וקדושה ורוחניות בם.

חיי האדם אינם מסתיימים במותו.חיי האדם הינם בנייה והכנה למהות חייו, הרושם אותו הוא משאיר בעולם לאחר מיתתו.

ענינו של האדם ללמוד וללמד.לימודו אין בו די, הלימוד הינו אמצעי להשגת המטרה, ללמד.

ללמד הינו להשאיר רושם, הנהגה בעולם.האדם מלמד, משאיר הנהגה אחריו ע"י עשייתו בחייו.

עשיית האדם בחייו דיבורו ובעיקר הנהגתו, מעשיו הם בחינתם ללמד, הם בחינת דבקות בכל מעשיו, היינו לימודו דיבורו ועשיתו, חד הם.

ושכבתי, עם-אבתי

שבוע  טוב